כילדה, חיכיתי בקוצר לכתה א'. דמיינתי את בית הספר כפסגת הידע והיצירה. הנחתי שכותבים סיפורים, משוררים שירים, מעלים הצגות, רוקחים מרקחות, צופים בכוכבים, נשאבים לעולם הדמיון של הספרים ובקיצור היה לי ברור שזה הולך להיות מרגש. ונחשו מה...זה לא היה.

כשנכנסתי לראשונה לכתה כמורה, הייתי מלאת ציפיות לתיקון. שוב פגשתי את אותה סכסכנית שנקראת המציאות. השנים הראשונות התאפיינו בשפע של אירועי ניסוי וטעייה והתמודדויות מאתגרות ויחד עם זאת המון רגש, יצירת חיבורים והתנעת חוויות למידה שנמשכות עד היום. אני כל הזמן לומדת איך ללמד. הזהות המקצועית שלי מורכבת מהחוויה האישית שלי כתלמידה בשילוב מכלול ההצלחות והאתגרים שהתנסיתי בהם בזירה המקצועית.

ארגז הכלים שרכשתי לעצמי לאורך השנים עיצב את המורה אילנה שאני היום. את הכלים האלה אני לוקחת איתי לכתה ולמפגשים בסטודיו שלי. אני יודעת ללכת בנעליים של הלקוחות הקטנטנים, הצעירים והבוגרים שלי ולהבין את המתרחש משני צידי השולחן בכתה.

אני עוסקת בהוראת אנגלית ועברית כבר מעל ארבע עשרה שנה ובשנת 2020 פתחתי את הסטודיו הביתי שלי. בנוסף, אני מלמדת עברית דבורה בחטיבת ביניים בנצרת. העבודה העצמאית והציבורית שלי מזינות זו את זו ומשפרות את המענה שאני יכולה לתת לתלמידים שלי בשני המרחבים.